Daf 32b
אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר מָר רוּבָּן טְמֵאֵי מֵתִים וְנַעֲשׂוּ זָבִים הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן אֲמַר לֵיהּ אִין
Rachi (non traduit)
הואיל והותרו לטומאתן. הקודמת אינן נאסרין מחמת האחרונה שהרי אף הראשונה טומאה של כרת היתה והיו מותרים היום:
וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי מְצוֹרָע הֶיתֵּירָא הוּא הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי אִישְׁתְּרִי טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא לְהָא אִידְּחַאי לְהָא לָא אִידְּחַאי
Rachi (non traduit)
היתירא הואי. בהיתר גמור גזרה עליו תורה ביאה במקצת:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא אַדְּרַבָּה אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מְצוֹרָע הֶיתֵּירָא הוּא לְהָא אִישְׁתְּרַאי וּלְהָא לָא אִישְׁתְּרַאי טוּמְאָה דְּחוּיָה הוּא מָה לִי חַד דִּחוּיָא מָה לִי שְׁתֵּי דְּחִיּוֹת
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִי דָּמֵי טוּמְאָה אִישְׁתְּרַאי זִיבָה לָא אִישְׁתְּרַאי
Rachi (non traduit)
טומאה אישתראי. שבאה אחרונה זיבה ראשונה עומדת במקומה ולא דמי למצורע דהתם איכא למימר מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה בתרייתא לא חמירא לך מקמייתא שהרי טמא היה ומותר אבל הכא כי הוה זיבה גרידתא הוו אסירי השתא דאיתוספא טומאה עלייהו אישתרו להו:
סְמִיכָה נָמֵי כְּתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ שְׁחִיטָה נָמֵי אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט
הָא מַנִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא דְּתַנְיָא וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה' שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחָט תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' שׁוֹחֵט אֶת בֶּן הַבָּקָר יְהֵא לִפְנֵי ה'
Rachi (non traduit)
ואין השוחט לפני ה'. שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה:
לפנים מן הנשחט. לפנים מן הבהמה:
ה''ג שוחט את בן הבקר יהיה לפני ה':
אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ טָמֵא שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְגוֹ' מַקִּישׁ בִּיאָה לִנְגִיעָה מָה נְגִיעָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ נְגִיעָה אַף בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה
Rachi (non traduit)
נגיעה. סתם במקצת היא:
אֵיתִיבֵיהּ רַב הוֹשַׁעְיָא לְעוּלָּא מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם וְטָבַל
Rachi (non traduit)
שחל שמיני שלו. והיה לו היום ליכנס להר הבית לחלל שער נקנור שלא נתקדש להכניס ידיו לבהונות וראה קרי ובעל קרי אין נכנס להר הבית כדאמרי' באלו דברים (פסחים דף סז) זב וכל זב לרבות בעל קרי שמשתלח חוץ לשתי מחנות כדאמרינן התם:
אָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם אַחֵר נִכְנָס זֶה נִכְנָס מוּטָב יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת
Rachi (non traduit)
מוטב יבוא עשה. של פסח:
אע''פ שאין טבול יום אחר. של טומאת קרי נכנס להר הבית דקסבר טבול יום דזב כזב דמי זה נכנס ומכניס ידיו לעזרה ליתן מדם האשם ומלוג השמן על בהונותיו כדי שיטהר לאכול פסחו לערב והוא ישלחנו לעזרה היום לשחוט ולזרוק עליו אבל הוא לא יכנס לעזרה (ושוחט בסכין ארוכה) דטבול יום שנכנס לעזרה בכרת כדאמרי' בהקומץ רבה (מנחות כז:):
...
שיש בו כרת וידחה עשה. דשילוח טמאים מהר הבית שאין בו כרת שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה מַאי חָצֵר הַחֲדָשָׁה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁחִידְּשׁוּ בָּהּ דְּבָרִים (הַרְבֵּה) וְאָמְרוּ טְבוּל יוֹם אַל יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה
Rachi (non traduit)
אפי' עשה אין בו. בהר הבית לגבי טבול יום דקסבר טבול יום דזב לאו כזב דמי:
נכח החצר החדשה. הר הבית שחידשו בה בהלכותיה:
Tossefoth (non traduit)
ורבי יוחנן אמר דבר תורה אפי' עשה אין בו. לפרושי ברייתא קאתי ולאו לאיפלוגי דר' יוחנן לאו תנא הוא כדמוכח בפ''ק דכתובות (דף ח.) גבי חתנים מן המנין ומשני רב תנא ופליג ואר' יוחנן לא משני הכי תדע דאי דאורייתא אם כן היה לנו לאסור מפתח הר הבית שכל זה מחנה לויה כדאיתא בסוף מכילתין (דף קטז:) ובהדיא תנן במס' כלים (פ''א מ''ח) עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר הבית ובחיל מותר ותני נמי בתמיד (דף כו.) דבא וישב לו אצל אחיו הכהנים ומיהו מתוך פירכות הללו מיתרצא פירכא קמייתא דאע''ג דר' יוחנן לאו תנא הוא דלמא סבר לה כמתני' דתמיד וכלים ולמאי דפירש בקונט' טעמא דברייתא דאין טבול יום של טומאת קרי נכנס להר הבית משום דקסבר טבול יום דזב כזב דמי ואמרינן פ' אלו דברים (פסחים סז:) זב וכל זב לרבות בעל קרי ור' יוחנן דאמר אפילו עשה אין בו משום דקסבר טבול יום דזב לאו כזב דמי אתי שפיר דפלוגתא דתנאי היא ואיכא למ''ד טבול יום דזב לאו כזב דמי ומיהו קשה דאי קסבר האי תנא טבול יום דזב כזב דמי אם כן איכא לאו דלא יטמאו את מחניהם ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ועוד קשה מדאמרינן פרק ג' מינין (נזיר דף מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ואי טבול יום אסור למחנה לויה למה לי קרא לרבות במחנה שכינה ומיהו מצי למימר משום כרת איצטריך דאיירי ביה קרא שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים ועוד קשה דאי טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר דטבול יום דזב לאו כזב דמי והא רבא אית ליה הך דרבי יוחנן בפסחים פרק האשה (דף צב.) ושמעינן ליה לרבא בכריתות פרק שני (דף י.) דמחוסר כיפורים דזב כזב דמי אלא ודאי הא דאמר דטבול יום דזב כזב דמי לאו לענין ביאת מקדש קאמר אלא לענין פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות כדפי' לעיל בריש פרק שני (זבחים דף יז:) בשם ה''ר חיים ומיהו סוגיא דנזיר (דף מה.) קשה למה שפי' דטבול יום שרי במחנה לויה דמשמע התם דאפי' נאמר דטבול יום דזב לאו כזב דמי אסור ליכנס למחנה לויה דקאמר התם מה אהל מועד מחוסר כיפורים לא עייל אף התם נמי במחנה לויה מחוסר כיפורים לא עייל ומקרא דריש התם דקתני התם בברייתא ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד לשער נקנור אימתי הוא בא בזמן שטבל ועשה הערב שמש ונראה דדווקא בטבול יום דזב שלש ראיות שהוא טבול יום ומחוסר כיפורים דאיכא תרתי קאסר במחנה לויה וכי מסיק התם אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפי' הכי כיון דמחוסר כיפורים לא עייל כלומר דאיכא תרתי ולאו מלשון זבח דריש דאם כן גבי נזיר דכתיב יביא שתי תורים וגו' הוה לן למידרש הכי כדאמר התם אבל טבול יום דזב בעל שתי ראיות ודבעל קרי שרי דלאו מחוסר כפרה והא דאמר הכא כשראה קרי בו ביום וטבל דנכנס אע''פ שהוא טבול יום וגם מחוסר כיפורים אין אלו שני הדברים על טומאה אחת אלא טבול יום משום קרי ומחוסר כפרה משום צרעתו ולפי' הקונטרס ניחא דנקט בברייתא וראה קרי ולא טמא שרץ ונבילה דטמא שרץ ואפילו טמא מת נכנסין להר הבית כדדרשינן בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובסוטה פרק היה נוטל (סוטה דף כ:) ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו אבל לפי מה שפירשתי דרבי יוחנן לא פליג אברייתא ולא אסור אלא מדרבנן כולהו טמאים נמי אסירי כדתנן בפ''ק דכלים החיל מקודש הימנו שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסין לשם וכל שכן בעזרת נשים כדתני התם שאין טבול יום נכנס לשם וכולהו טבול יום אפילו דטמאי מת דשרץ ונבילה [איירי] דאיירי ביה לעיל ונראה לפרש דלרבותא נקט וראה קרי דאף על גב דמשתלח חוץ לשתי מחנות התירו לו משום פסח:
שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה. וא''ת מנלן שחידשו מטבול יום אימא שחידשו ממת עצמו או מטמא מת ויש לומר דמשמע דלא חידשו אלא על חצר וחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל ואילו מת וטמא מת מצינו דאסורין אפילו בחיל:
וְאִי אָמְרַתְּ בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה הֵיכִי מְעַיֵּיל יְדֵיהּ בִּבְהוֹנוֹת אִידֵּי וְאִידֵּי עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת הוּא
Rachi (non traduit)
אידי ואידי. עשה של כרת טבול יום לגבי עזרה בכרת הוא והא קא מעייל לעזרה שהרי אי אפשר להוציא דם האשם לחלל השער דמיפסל ביוצא:
אֲמַר לֵיהּ מִטּוּנָךְ שָׁאנֵי מְצוֹרָע הוֹאִיל וְהוּתַּר לְצָרַעְתּוֹ הוּתַּר לְקִירְיוֹ
Rachi (non traduit)
מטונך. ממשאך שבאתה עלי להכביד אכביד עליך ממצורע השיבות שגזירת הכתוב היא אצלו שהותרה לו ביאה במקצת שהרי מחוסר כיפורים הוא והוא מכניס ידיו לבהונות:
הואיל והותרה. ביאה מקצת לצרעתו:
הותרה. אף לטבול יום של קרי שלו:
Tossefoth (non traduit)
א''ל מטונך. פירוש ממשאך שבאת להכביד עלי אכביד עליך דאדרבה משם סייעתא לדברי דשאני מצורע וכו' מדנקט וראה קרי בו ביום משמע דווקא בו ביום דיצא בשעת היתר דצרעת ואיכא למימר מתוך שהותר לצרעתו הותר לקירויו אבל כד מאתמול לא ואי ביאה במקצת לא שמה ביאה אפי' מאתמול נמי והשתא אתי שפיר הא דאמר בפ''ק דיבמות (דף ח.) מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל (שלישי) [שמיני] שאינו מכניס ידיו שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא קרבן מנא ליה דמודה עולא אלא מדנקט בו ביום דייק דטעמא דעולא משום דהואיל והותר לצרעתו הותר לקיריו ובענין זה יש לפרש מטונך דפ' הזרוע והלחיים (חולין דף קלב.) דקאמר התם עולא יהיב מתנתא לכהנתא אלמא דקסבר עולא כהן ואפילו כהנת והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה ואמר ליה רבי מטונך אהרן ובניו כתובים בפרשה כלומר משם אכביד עליך שהיא ראייה לדברי מדלא שנה התנא חילוק זכרים מנקבות היכא דכתיב כהן סתם כגון גבי מתנות כהונה אלא גבי מנחה דכתיב אהרן ובניו שמע מינה היכא דכתיב כהן סתם לא שנא כהן ולא שנא כהנת ואם תאמר ואי מטעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו למה לי יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת בלאו הכי נמי ויש לומר דעל מחנה לויה שנכנס טבול יום שבבעל קרי הוצרך לומר עשה דפסח דבכרת דחי עשה וכו' דטבול יום אינו נכנס אי מן התורה אי טבול יום דזב כזב דמי אי מדרבנן מגזירת יהושפט והתם לא שייך למימר מתוך שהותר לצרעתו שהרי בשמיני קאי ואינו אלא מחוסר כפורים דלא נאסר מעולם במחנה לויה ומה שייך שם לומר שהותר אבל על מחנה שכינה שמכניס ידיו לבהונות והוא טבול יום של קרי על זה קאמר מתוך שהותר מחוסר כיפורים של מצורע דבעלמא אסור בעזרת שכינה והכא הותר הותר נמי לטבול יום דקרויו:
אָמַר רַב יוֹסֵף קָסָבַר עוּלָּא רוּבָּן זָבִים וְנַעֲשׂוּ טְמֵאֵי מֵתִים הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן
Rachi (non traduit)
אמר רב יוסף. שמע מינה מדעולא דאמר הואיל ואישתרי להא אישתרי להא:
רובן. של ציבור זבין בפסח ולא נדחית טומאת זיבה אצלן ונעשו טמאי מתים בו ביום הואיל והותרו לטומאת המת שנדחה אצלן הותרו לזיבתן:
but ‘before the Lord’ is written in connection with ‘laying’ too? — He can project his hands within and lay [them on the bullock]. Then in the case of shechitah too, he can make a long knife and slaughter? — This agrees with Simeon the Temanite. For it was taught: And he shall kill the bullock before the Lord: the bullock [must be] before the Lord, but the slaughterer need not be before the Lord. Simeon the Temanite said: Whence do we know that the slaughterer's hands must be on the inner side of the slaughtered? From the text, And he shall slaughter the bullock before the Lord: he that slaughters the bullock [must be] before the Lord. (1) ‘Ulla said in the name of Resh Lakish: If an unclean person projects his hands within, he is flagellated, because it says, She shall touch no hallowed things, nor come into the sanctuary: (2) entry is assimilated to contact. As partial contact ranks as contact, (3) so partial entry is designated entry. R. Hoshaia raised an objection to ‘Ulla: If a leper whose eighth day fell on the eve of Passover (4) and who had a nocturnal discharge on that day, (5) and performed immersion, (6) — the Sages said: Though any other Tebul yom (7) may not enter [the Levitical camp], this one does enter: (8) it is preferable that an affirmative precept which involves kareth (9) should come and override an affirmative precept which does not involve kareth. (10) Now R. Johanan said: By the law of the Torah (11) there is not even an affirmative precept in connection therewith, for it is said, And Jehoshaphat stood in the congregation of Judah and Jerusalem, in the house of the Lord, before the new court. (12) What does ‘the new court’ mean? That they introduced a new law there and ruled: A Tebul Yom must not enter the Levitical camp. (13) Now if you say that partial entry is called entry, how can he insert his hands for [the sprinkling of his] thumbs; in both cases there is an affirmative precept involving kareth? (14) — from your very refutation (15) [I can answer you], he replied: A leper is different. Since he was permitted in respect of his leprosy, (16) he was permitted in respect of his nocturnal discharge. R. Joseph observed: ‘Ulla holds [that] if the majority were Zabin and they became unclean through the dead, since they are permitted in respect of their defilement, they are permitted in respect of their zibah. (17) Said Abaye to him, How can you compare? Uncleanness was permitted, but Zibah was not permitted! (18) Perhaps this is what you meant: If the majority are unclean through the dead and they become Zabin, since they are permitted in respect of their uncleanness they are permitted in respect of their Zibah? — Yes, he replied. Said he to him: Yet they are still not alike. [In the case of] a leper it is permitted, (19) [and] since it is permitted [in respect of leprosy], it is permitted [in respect of his nocturnal discharge]. But defilement is [merely] superseded: in respect of one (20) it was superseded, [while] in respect of the other [Zibah] it was not superseded? — Said Raba to him: On the contrary, the logic is the reverse: [In the case of] a leper it is permitted: then it is permitted in respect of the one and not permitted in respect of the other. But uncleanness is superseded: What does it matter then whether it is superseded in one instance or whether it is superseded in two instances?

(1). Reading we-shohet, and the slaughterer, for we-shahat, and he shall slaughter. Thus he holds that the slaughterer must be inside too.
(2). Lev. XII, 4.
(3). Since normally a man does not touch a thing with his whole body.
(4). When a leper was healed from his leprosy he waited seven days, performing immersion on the seventh, and brought his sacrifices on the eighth (v. Lev. XIV, 9f). When he brought these he was still not permitted to enter the Temple court (‘the camp of the Shechinah’ — divine Presence) but stood at the east gate (‘the gate of Nicanor’), whose sanctity was lower (it was regarded as ‘the Levitical camp’), while the priest, standing inside the Temple court, applied the blood and the oil to the thumb and the great toe of the leper (ibid. 14f).
(5). Before he had offered his sacrifices. One who suffered such a discharge might not enter even the Levitical camp.
(6). Again. Though be had performed immersion the previous day, that was on account of his leprosy, whereas now he performs it on account of his discharge.
(7). V. Glos.
(8). For his purification rites.
(9). Sc. the Passover-offering. He went through his purification rites so that he might eat of the Passover-offering in the evening, the eating of which is enjoined by an affirmative precept.
(10). Sc. that a Tebul Yom must not enter the Levitical camp. That is derived in Naz. 45a from, he shall be unclean; his uncleanness is yet upon him (Num. XIX, 13); since this is an affirmative statement, the injunction likewise counts as an affirmative precept. Its violation does not involve kareth.
(11). The Pentateuch.
(12). II Chron. XX, 5.
(13). Since this was an innovation, it is only Rabbinical, and as seen supra it was waived for the sake of the Passover-offering.
(14). An unclean person may not enter the Temple court on pain of kareth.
(15). Lit., ‘burden’.
(16). This is obvious, as Scripture ordains it, and it cannot be done in any other way but by inserting his hands (or thumbs) into the Temple court.
(17). For Zab (pl. Zabim, Zabin), Zibah v. Glos. If the majority of the community are unclean on the eve of Passover through the dead, they are permitted to offer the Passover-offering, as this uncleanness is inoperative (or superseded) in such circumstances. But if they are unclean as Zabin, they may not offer. Now, if they were thus unclean, and then became unclean through the dead too, since they are permitted in respect of the latter, they are also permitted in respect of the former. This follows from ‘Ulla's answer.
(18). Though the uncleanness through the dead is permitted, yet since it came after Zibah it cannot render that permitted too, for if it did it would create the absurd position that whereas Zibah alone is not permitted, yet when defilement through the dead is added to it, it is permitted.
(19). To project his hands into the Temple court.
(20). Sc. defilement through the dead.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source